ערבליך ואח' נ' אלירן שמשון תחבורה בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה לחייב את המשיב בערובה להוצאות בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

1.עסקינן בתביעה כספית בסכום של 182,000 ₪ אשר הגיש המשיב נגד המבקשות בגין עסקת ליסינג תפעולי, במסגרתה רכש רכב שברולט מאליבו, שנת יצור 2008.

לטענתו המבקשת לא עמדה בתנאי העסקה וגבתה ממנו תשלומים שלא כדין. המבקשת 1 הגישה תביעה שכנגד על סך 126,644 ₪ בגין יתרת התשלומים המגיעים לה עפ"י ההסכם.

2.לטענת המבקשות המשיב הינו אזרח בלגי, המבצע את פעילותו הכלכלית בישראל באמצעות חברה "יריד העודפים הגדול". שיק שמשך לטובת המבקשת 1 חזר בשל היות החשבון מוגבל (נספח א' לבקשה) ועל כן קיים חשש ממשי שהמבקשות לא תוכלנה לגבות את הוצאותיהן במידה ותביעתו של המשיב תדחה ותביעתן תתקבל. מעבר לאמור לעיל, סיכויי התביעה של המשיב קלושים שכן המשיב מודה שהרכב היה בחזקתו 21 חודש ועל כן עפ"י ההסכם היה עליו לשלם 133,980 ש"ח. בפועל שולם על ידו 103,246 ש"ח. המבקשת 2 הוסיפה בבקשתה שאין יריבות בינה לבין המשיב, שכן ההתקשרות העסקית היתה עם חברת אלירן שמשון, השכרת רכב (הנתבעת 2).

3.בתגובתו התייחס המשיב בעיקר לטענת העדר היריבות שהועלתה מטעם המבקשת 2.

4.תקנה 519 א' לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,

לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של

נתבע".

5.תקנה 519 מאפשרת להגיע לאיזון בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של צד ה"נגרר" להליך משפטי, באופן הגורם לו לשאת בהוצאות שונות, ובין הרצון שלא להטיל מגבלות, על המבקש לפנות לבית המשפט כדי לממש את זכויותיו. התקנה נועדה למנוע תביעות סרק ולהבטיח את הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שסיכוייו של התובע להצליח במשפטו קלושים, אם כי הדבר צריך להיעשות בזהירות מרבית על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת (רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ פורסם בנבו 17.4.01; ע"א 6477/97 רלה וינשטיין נ' עוה"ד ברוך ליברמן ואח', פורסם בנבו 29.1.02). פרשנות תקנה 519 צריך גם להעשות על דרך הצמצום ובמקרים חריגים וזאת על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלים מתכת בע"מ, מ"ד (1) 647, 650, רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי יניב, נד (2) 845). אין גם לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות מחמת עוניו וזאת על מנת שלא לחסום את גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים (ע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיות בע"מ נא (3) 577 דינים עליון 492 (5); ע"א 6857/00 יוליה רוטה נ' מרק נצבטייב, דינים עליון 2000 (8) 1373).

6.הפסיקה קבעה כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו, בשני מקרים עיקריים:

האחד – כאשר התובע מתגורר בחו"ל ומשום כך יתקשה הנתבע לגבות את המגיע לו אם יזכה בהוצאות, ואין בידי התובע להצביע על נכסים כלשהם בארץ מהם ניתן להיפרע. השני – כאשר התובע לא המציא את מעונו, כנדרש על פי תקנה 92 לתקסד"א, או המציא מען לא נכון וכך גילה לכאורה כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות.

7.ומן הכלל אל הפרט: המשיב הוא תושב חוץ אשר בתגובתו לא פרט האם יש לו נכסים בארץ מהם ניתן יהיה להיפרע במידה ותביעתו תדחה ותביעת המבקשות תתקבל. המשיב גם איננו מתייחס בתגובתו לחילול השיק שמסר למבקשת 1 בשל היות חשבונו "חשבון מוגבל". מאידך, אינני סבורה שבשלב זה ניתן לומר שתביעתו של המשיב קלושה וסיכוייה אפסיים ובוודאי שאין לקבל בשלב זה, את טענת העדר היריבות שהעלתה המבקשת 2 וזאת נוכח אוסף הנספחים אשר צורפו לכתב התביעה, מהם עולה שלמשיב נמסרו חשבוניות ע"י המבקשות, ואף על ידי הנתבעת 2 (שלא הגישה בקשה).

8.בהתחשב בכל האמור לעיל, אני מחייבת את המשיב בערובה להוצאות בסך 7,500 ש"ח.

החלטה תשלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"ב, 17 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: